אל תאפשרו למחממים באור אינפרא-אדום להפוך את חדר הניקוי הכימי שלכם לפצצה!
אם אתם משתמשים במחממים באור אינפרא-אדום בתוך חדר ניקוי כימי, אתם כנראה כבר מכירים את הסיטואציה המסוכנת: אדי חומרים דליקים. בסביבה כזו, נורה רגילה אינה רק מסוכנת – היא יכולה לגרום לאסון. ניצוץ אחד, דליפה אחת – ויש לכם בעיה גדולה.
הפתרון די פשוט, אך דורש דיוק. במקום להשאיר את צינורות הקוורץ חשופים, אנו מכסים אותם במערכות אטימה. בעצם, אנו “מכניסים” את החום לתוך “בועה מגנה”, כך שהוא לא יוכל לגעת באוויר שמסביב.
מניעת חומרים מסוכנים
אנו מכניסים את נורות האינפרא-אדום לתוך מעטפות עשויות קוורץ או ספיר, ואנו אוטמים אותן היטב. כך נוצרת “חומה פיזית” שמונעת מהאדים הדליקים להגיע לסיב הטונגסטן החם או לקצוות החשמליים.
כדי לוודא שהאטימה תישמר, אנו משתמשים בחומרי אטימה מיוחדים בכל נקודת כניסה. המטרה היא למנוע מגזים דליקים לחדור לתוך המעטפת.
התמודדות עם החום (ועם הוואקום)
החלק הקשה הוא שחדרי ואקום משנים את חוקי הפיזיקה. מכיוון שאין אוויר שיכול להעביר את החום (אין קירור קונבקטיבי), המעטפת של הנורה נחממת עצמה כתוצאה מהחום שהיא פולטת. זה יוצר לחץ רב על החומרים שמרכיבים את המעטפת.
כדי למנוע עיוות של המעטפת, אנו משתמשים בחומרים שיכולים לעמוד בעומסים גבוהים. לעתים קרובות, אנו משתמשים במעטפות דו-קיריות. זה עוזר לשמור על הצד החיצוני של המעטפת קר מספיק, כך שהוא לא יגרום להתלקחות של אדים דליקים. בנוסף, זה מאפשר לחום להגיע ישירות לחומר שעליו אנו רוצים לחמם אותו.
הקורבן
יש עם זאת חיסרון: כשמוסיפים את שכבות ההגנה האלו, יש ירידה ביעילות. אינכם מקבלים 100% מהחום שהייתם מקבלים מנורה רגילה.
יהיה עליכם להתחשב בכך כשאתם מחברים את הנורות ומכוונים את מערכות הבקרה שלכם. בדרך כלל, אנו פשוט מעלים את ההספק של הנורה או משנים את גאומטריית המחזיר, כדי שהחום יגיע למקום הנכון.
הערה חשובה: אם אתם מעלים את ההספק יותר מדי כדי לפצות על הירידה ביעילות, ודאו שמעטפות הקירור של החדר שלכם יכולות לעמוד בעומס הנוסף.